תביעות לשון הרע ללא הוכחת נזק היא אחד מהאמצעים להתמודדות על הוצאת דיבה ולשון הרע. חוק איסור לשון רע חוקק לראשונה בשנת 1965 ומטרתו היא להעניק הגנה למי שנפגע מהוצאת דיבה ו / או מאמירות לשון הרע נגדה.
חוק לשון הרע ומעמיד לרשותינו מגוון רחב של אמצעים לשם הוכחת הטענות לפגיעה בשם הטוב והתמודדות עם הכפשות ולשון הרע.
תיקון מספר 6 לחוק איסור לשון הרע מאפשר לאנשים להגיש תביעת דיבה ללא הוכחת נזק. כך ניתן לגשר על כל הפערים, הקשיים, המורכבויות והשאלות איך נגרם הנזק ומה הוא הנזק מעצם הפגיעה בשם הטוב. נזק יכול להיות אבדן נכס, רווחה גופנית, פגיעה בשם טוב וראשי נזק נוספים. נקודת המוצא היא שכל פגיעה בשם הטוב גורמת לנזק אלא אם יוכח אחרת.
דרך התיקון לחוק ניתן להקל על תובעים בהוכחת הנזקים שנגרמו להם במקרים רבים של לשון הרע ודיבה.
כוונת המפרסם והשפעתה על גובה הפיצוי
האם כוונת המפרסם רלוונטית לעניין הפיצוי? התשובה היא חיובית.
להבדיל משלב קביעת האחריות שבו אין כל השפעה על כוונת המפרסם בפרסום, אלא למשמעות שבית המשפט נותן לביטוי ולפרסום, בשלב קביעת גובה הפיצוי כוונת המפרסם היא גורם משמעותי בעת קביעת גובה הפיצוי בתביעות לשון הרע. מטבע הדברים, פרסום לשון הרע פוגע בחומרה יתרה כאשר המפרסם פעל מתוך כוונה אמיתית ומוכחת לפגוע- עם כוונת זדון להזיק ולהרע לנפגע, שכן פגיעה מכוונת מחמירה את העוולה.
סעיף 7א(ג) בחוק איסור לשון הרע קובע כי במקרים שבהם התובע הוכיח כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע, בית המשפט רשאי לפסוק לו פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום כפול מהרגיל – וזאת עד לגובה של 160,000 ₪ ביחס לכל פרסום (נכון למועד זה הסכום מוצמד למדד).
יש להדגיש: כדי לקבל פיצוי מוגדל (כפול), חובה על התובע להוכיח את הכוונה לפגוע מצד המפרסם. קרי להוכיח שהנוסח היה פוגעני במיוחד, ולהוכיח שהמפרסם פעל באופן אקטיבי כדי להפיץ את הדיבה בתפוצה גדולה כדי להעמיק ולהגדיל את הנזק של הנפגע ופעל כך באופן שיטתי ובאובססיביות ואף להציג ראיות לכוונה של ממש לפגוע.
חשוב לזכור כי החוק כולל גם הגנות למפרסמים, שמטרתן להגן על מי שפרסם פרסומים שנעשו בתום לב, או במקרים שהפרסום הוא אמת ויש עניין ציבורי רב בפרסום, וכן במקרים שבהם חלה חסינות למפרסם שפוטרת אותו מאחריות, כמו למשל פרסום של חבר כנסת או פרסום שנעשה במהלך דיון משפטי לדוגמה.
הסבר מעמיק על כוונת המפרסם והפיצוי בחוק איסור לשון הרע
- הרקע המשפטי: הפיצוי ללא הוכחת נזק
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, קובע כי פרסום המהווה "לשון הרע" הוא עוולה אזרחית (וגם עבירה פלילית במקרים מסוימים). ייחודו של החוק הוא בכך שהוא מאפשר לנפגע לקבל פיצוי כספי ללא צורך להוכיח נזק ממשי שנגרם לו, אולם רצוי וכדאי להציג כמה שיותר ראיות לנזק כדי להגדיל את הסיכוי לפיצוי משמעותי בפסק הדין.
- סעיף 7א(ב): קובע את הפיצוי הבסיסי ללא הוכחת נזק (נכון לכתיבת שורות אלה, כ-80,000 ש"ח).
- המטרה: להקל על התובע, שכן קשה מאוד לחשב בכסף את הנזק שנגרם למוניטין, לשם הטוב ולרגשות של אדם, להבדיל מנזק שניתן לחשב בצורה אריתמטית כמו למשל ירידת ערך בנכס או נזק כלכלי לעסק, שניתנים לחישוב באמצעות חוות דעת של שמאי או רואה חשבון.
- הכפלת הפיצוי בשל "כוונה לפגוע"
כאן נכנסת לתמונה כוונתו של המפרסם, והיא מהווה גורם משמעותי בקביעת גובה הפיצוי.
- סעיף 7א(ג): הוא הסעיף שעוסק בכוונה. הסעיף קובע כי אם הוכח שהדברים פורסמו "בכוונה לפגוע", רשאי בית המשפט להכפיל את סכום הפיצוי שנקבע בסעיף 7א(ב) – כלומר, לפסוק פיצוי עד 160,000 ש"ח (הסכום הכפול).
- ההיגיון המשפטי:
- חומרה יתרה: פגיעה שנעשית מתוך כוונה רעה (במזיד) חמורה יותר מבחינה מוסרית ומשפטית מפגיעה שנעשתה ברשלנות או בטעות. הכפלת הפיצוי מבטאת את הסלידה של החוק מפרסומים זדוניים ומפרסומים שנעשו כדי לבזות ולהשפיל באופן קיצוני.
- הרתעה (הרתעה): העלאת סכום הפיצוי נועדה להרתיע מפרסמים פוטנציאליים מלבצע פרסומים זדוניים ומכוונים וכדי להכווין התנהגות.
- הנטל על התובע: כדי לזכות בפיצוי המוגדל, חובה על התובע להוכיח כי הכוונה של המפרסם הייתה ספציפית לפגוע. הטל שרובץ על כתפי התובע אינו פשוט עליו להוכיח באמצעות הגשת ראיות וזימון עדים שהפרסום נעשה כדי לפגוע למשל בעסק של הנפגע, בשמו הטוב, או כדי לחבל במערכות יחסים רומנטיות או מערכות יחסים עסקיות, הכל בהתאם לנסיבות הייחודיות של כל מקרה וכל תיק, ראיות שיכולות להצביע על כוונה לפגוע כמו:
- ראיות בכתב שמצביעות שהמפרסם התכוון לפגוע ולהזיק. למשל התכתבויות.
- נוסח מבזה ומשתלח במיוחד וקריאה ברורה לציבור להתרחק מעסק או מאותו אדם כשהפרסום כולל שפה בוטה במיוחד הדבר יכול ללמד על כוונה לפגוע.
- "תפוצת נאט"ו"- פרסומים שנעשים בתפוצה רחבה במיוחד לעיני עשרות ומאות אלפי אנשים, שאינם רלוונטיים כלל, במקום פרסום ממוקד.
- יריבות מוקדמת או מניע ברור אחר, למשל מתחרים עסקיים.
- עיתוי הפרסום, כך למשל פרסום נגד אדם ונגד עסק שבבעלותו שרק נפתח, פרסום נגד יזם בעת ביצוע פרויקט בניה.
הגנות המפרסם והיעדר כוונת פגיעה (תום לב)
החוק קובע איזון בין הזכות לשם הטוב של אדם לבין חופש הביטוי של המפרסם. לכן, החוק מכיר ב"הגנות" שונות המאפשרות למפרסם להתגונן מפני תביעת לשון הרע.
- הגנת תום הלב (סעיף 15): אם המפרסם יוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב, קמה לו הגנה מהותית. מקרים של תום לב כוללים, למשל:
- הבעת דעה: כדי שתעמוד למפרסם ההגנה של הבעת דעה עליו לעמוד בשני תנאים, שהפרסום היה באמת הבעת דעתו על אדם מסוים או על תופעה מסוימת, להבדיל מקביעת עובדות או הצגת עובדות בפרסום, וכי הדבר נעשה בתום לב בהתאם לחזקות הקבועות בחוק.
- הגשת תלונה לממונה או לרשות מוסמכת: כדי שתעמוד למפרסם ההגנה של הגשת תלונה לרשות מוסמכת או לממונה, עליו להגיש את התלונה לגוף הרלוונטי בלבד להגשת תלונות או על הממונה בלבד ולא לגורמים נוספים שאין בהם רלוונטיות, וכן להימנע מפרסום התלונה עצמה או עצם הגשתה בפלטפורמות אחרות.
- הכחשה של לשון הרע שפורסמה קודם לכן: הגנה זו תעמוד למפרסם שפרסם לשון הרע כתגובה או כגינוי ללשון הרע שפורסמה קודם לכן כלפיו, כשההגיון ברור הפרסום נעשה כתגובה לפרסום מכפיש קודם. כדי לעמוד בתנאי ההגנה יש להוכיח שהפרסום נעשה בקשר ישיר לפרסום קודם.
- ביקורת על יצירה אומנותית: כשהפרסום הוא בעצם ביקורת על יצירה אומנותית או ספרותית, הפרסום מופנה ליצירה עצמה ולא ליוצר שלה ולכן במקרים כאלה תעמוד למפרסם הגנת תום הלב.
- שהחוק מונה הגנות נוספות שרלוונטיות לתום הלב.
- הקשר לכוונת פגיעה: אם המפרסם הצליח להוכיח שהפרסום נעשה בתום לב ובאופן סביר לאחר שבדק את העובדות, בית המשפט יקבע שהפרסום נעשה ללא כוונה לפגוע וככל שאכן הפרסום נעשה בתום לב התביעה כנגד המפרסם תידחה.
לסיכום: כוונת המפרסם אינה רלוונטית לשאלה האם הפרסום נופל להגדרת לשון הרע, אבל היא כן רלוונטית בשאלת גובה הפיצוי והאם יש מקום לפסוק פיצי כפול, כוונת המפרסם עשויה במקרים מסוימים להיות שיקול משמעותי שבית המשפט שוקל כאשר הוא שוקל האם לקבל תביעת לשון הרע מסוימת או לדחות אותה, בעיקר כאשר המפרסם טוען שעומדת לו הגנת תום הלב.
דוגמאות מפסיקת בתי המשפט בנוגע ל"כוונה לפגוע"
בתי המשפט בוחנים את כלל נסיבות המקרה, את לשון הפרסום ואת המניעים האפשריים של המפרסם כדי לקבוע אם הוכחה כוונה זדונית לפגוע.
- מקרים שבהם הוכחה כוונה לפגוע והוביל לפיצוי מוגדל (עד 140,000 ש"ח):
במקרים אלו, בית המשפט השתכנע כי המפרסם פעל ממניעים פסולים ועם מטרה מובהקת להכפיש את התובע.
- פרסום חוזר ונשנה וסירוב להסיר: כאשר מפרסם מתעלם מפניות חוזרות ונשנות להסיר את פרסום לשון הרע, או חוזר ומפרסם את הדברים לאחר שהוזהר כי הם שקריים או פוגעניים. ההתנהלות לאחר הפרסום מהווה אינדיקציה לכוונה הראשונית.
- שימוש בשפה קיצונית ובוטה: פרסום המכיל ניבול פה, האשמות חמורות מאוד (כגון פלילים או מעשי שחיתות) ללא כל בסיס או בדיקה, תוך שימוש בלשון משתלחת ומכפישה. בתי המשפט רואים בכך רצון להשפיל ולבזות.
- יריבות אישית מוכחת: כאשר מוכחת יריבות עסקית, אישית או פוליטית קשה בין הצדדים, וברור כי הפרסום שימש כלי ניגוח מכוון במסגרת אותה יריבות, במטרה לפגוע במוניטין של הצד השני.
דוגמה לפסיקה: במקרה בו אדם פרסם טענות שקריות על מעשי שחיתות של עובד ציבור, תוך שימוש חוזר ונשנה ברשתות החברתיות ובשפה מבזה, בית המשפט עשוי לפסוק את הפיצוי המוגדל. ההתנהלות המכוונת והשפה הבוטה מעידים על כוונה זדונית.
מקרים שבהם לא הוכחה כוונה לפגוע ונפסק הפיצוי:
במקרים מסוימים, בית המשפט קבע כי למרות שהפרסום היה פוגעני, הוא לא נעשה מתוך כוונה זדונית לפגוע אלא ברשלנות, בטעות או בתום לב ולכן בחר להקל עם הנתבע בפסיקת פיצויים ולפסוק פיצוי נמוך יותר מזה שקבוע בחוק. למשל:
- פרסום שנעשה בחוסר זהירות: כאשר אדם מפרסם מידע שנראה לו אמיתי, בזמן אמת ובהתאם למה שאשים אחרים סיפרו לו שקרה או שהם חושבים שקרה, אך בזמן ניהול התיק או במהלך דיון ההוכחות כשאותם עדים עולים להעיד, מתברר שהמידע שגוי ונסמך על מסקנות והשערות ולא על עובדות. במקרים כאלה כשהמפרסם עשה את הפרסום ופעל מתוך אמונה כנה שהפרסום הוא אמיתי ונכון, אין כוונה לפגוע, אלא חוסר זהירות ורשלנות ולכן אין מקום לקבוע שפרסום נעשה מתוך כוונה לפגוע או בזדון.
- אם המפרסם לא הצליח להוכיח את הגנת תום הלב, אבל הוכיח שהפרסום לא היה בכוונה לפגוע: בית המשפט יפסוק את הפיצוי ה"רגיל" הקבוע בחוק (עד 70,000 ש"ח) ולא את הפיצוי הכפול.
דוגמה לפסיקה: שבו עיתונאי מפרסם כתבה המבקרת עסק מסוים, ולמרות שהביקורת פוגעת במוניטין, בית המשפט עשוי לקבוע כי הפרסום נעשה במסגרת תפקידו העיתונאי ומתוך עניין ציבורי, ולא מתוך כוונה זדונית לפגוע. לכן, הפיצוי המוגדל לא יינתן.
מקרים שבהם המפרסם עשה את הפרסום בתום לב והתביעה נדחתה:
- הגנה על אינטרס אישי כשר: כאשר הפרסום נעשה מתוך צורך להתגונן מפני טענות קודמות של התובע, או כאשר מדובר בחוויה אישית שלילית בבית עסק וביקורת צרכנית. במקרים אלה, המטרה היא כשרה ולא פגיעה זדונית.
- למשל: חברת תיירות שגישה תביעה ע"ס של 200,000 ₪ כנגד לקוח שלה. בית משפט השלום בתל אביב דחה את התביעה שהגישה חברת תיירות וקבע במפורש שהלקוח הביע ביקורת צרכנית לגיטימית על החוויה האישית שלו כלפי חברת התיירות וביקורת כפלי מדריך הטיולים שהעביר את הטיול בחו"ל באופן שנתפס אצל הנתבע כשלילי. התביעה נדחתה וחברת התיירות שילמה לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. עניין סולו איטליה בע"מ, פסיקה דומה בעניין ביקורת צרכנית ניתן לראות בעניין כפות תמרים בע"מ. קרי במקרים שבהם לקוחות מביעים את הביקורת שלהם כצרכנים של שירות או מוצר, מותר להם להביע חוויה אישית חיובית או שלילית ותעמוד להם הגנת תום הלב.
- הגנת הבעת דעה: כאשר הפרסום הוא בגדר הבעת דעה כנה על נושא בעל עניין ציבורי, ואין ראיות המוכיחות שהמפרסם ניצל את הביטוי כדי להכפיש אישית את התובע.
- לדוגמא, במקרים שבהם מוגשת תביעה בגין פוסט ברשת החברתית "Facebook" כיום "Meta" ביחס לתופעות מסוימות, כך למשל בתיק שהתנהל במשרד ביחס לתופעה של בתי גידול לכלבים לעומת מגדלי כלבים, נקבע שהפוסט מושא התביעה הוא בגדר ביקורת והבעת דעה וחוסה תחת חופש הביטוי.
- אם הוכחה הגנת תום הלב (סעיף 15): התביעה תידחה לחלוטין.
החשיבות להוכחת הכוונה
- במישור המשפטי: ההבחנה בין רשלנות/טעות לבין כוונה זדונית היא קריטית: היא יכולה להכפיל את גובה הפיצוי או להביא לפסיקת פיצוי מופחת- הפיצוי "הרגיל". וכשהפרסום חוסה תחת הגנות תום הלב השונות שבחוק הדבר יביא לדחיית התביעה.
- הנטל: הנטל להוכחת "כוונה לפגוע" הוא כבד, והוא חל על התובע, זאת אומרת שהתובע צריך להוכיח ולהציג לבית המשפט ראיות ממשיות לכך שהמפרסם פעל בזדון כדי לפגוע בו ולא מתוך טעות או רשלנות.
מתי לדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעת לשון הרע?
הדרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק בתביעת לשון הרע היא אפשרות מובנית ומרכזית בחוק, והיא רלוונטית כמעט בכל תביעת לשון הרע אזרחית, למעט מקרים חריגים שבהם ניתן להוכיח שיש מקום לחרוג מתקרת הפיצוי ולפסוק פיצוי גבוה יותר, כמו למשל בכמות גדולה של פרסומים קשים במיוחד, כשהתפוצה של הפרסום רחבה מאוד, כאשר מדובר בפרסומים שמתפרסמים באופן שיטתי ואובססיבי וכאשר נגרם נזק משמעותי במיוחד.
מתי כדאי לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק ומתי לבחור במסלול פיצוי אחר?
תמיד כדאי לכלול את הדרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק כסעד עיקרי בתביעה הראשית, מכיוון שמדובר בסעד שהוא עמוד התווך של תביעות לשון הרע:
- סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע: סעיף זה מקנה לבית המשפט את הסמכות לפסוק לתובע פיצוי כספי עד לגובה של 70,000 ש"ח (נכון לעדכון החוק האחרון), וזאת מבלי שהתובע נדרש להוכיח נזק ממשי שנגרם לו (כמו הפסד הכנסה, פיטורים, או ירידה בעסקאות).
- המשמעות: כל עוד הוכח כי הפרסום הוא אכן לשון הרע וכי לא עומדת למפרסם הגנה חוקית (כגון הגנת אמת בפרסום או תום לב), התובע זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב.
- היתרון: המנגנון הזה חוסך לתובע את הצורך בחוות דעת כלכליות או ראיות מורכבות להוכחת הנזק, מה שמפשט ומקצר את ההליך המשפטי.
מתי יש להגיש תביעה (ומהם השיקולים)?
ההחלטה להגיש תביעה צריכה להתבסס על שילוב של עוצמת הפגיעה והסיכויים המשפטיים:
| שיקול | הסבר |
| הפרסום הוא אכן לשון הרע | הפרסום מכיל תוכן שיש בו כדי לבזות, להשפיל או לפגוע במשלח ידו/משרתו של אדם סביר (למשל, האשמת שווא בגניבה, שקרים על אמינות עסקית)., פרסום טענות כוזבות ועוד). |
| העדר הגנה סבירה למפרסם | סביר להניח כי המפרסם לא יוכל להוכיח כי הפרסום היה אמת או כי הוא פורסם בתום לב. |
| חומרת הפרסום | ככל שהפרסום הגיע ליותר אנשים (תפוצה רחבה) וככל שהוא חמור יותר (האשמות קשות), כך עולה כדאיות התביעה. |
| דרישה לפיצוי כפול (עד 160,000 ש"ח) | אם ניתן להוכיח כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע (ראו דוגמאות בתשובות קודמות), יש לבקש במפורש את הפיצוי הכפול ללא הוכחת נזק (סעיף 7א(ג)). |
מתי לדרוש פיצוי מעבר לסכום החוקי?
למרות שהדרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק היא נוחה ויעילה, במקרים הבאים יש להוסיף דרישה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני (סכום שיכול להיות גבוה משמעותית מ-160,000 ש"ח):
- נזק כספי ישיר: אם הפרסום גרם לתובע הפסד כספי ממשי שניתן לכמת, כגון:
- אובדן עסקאות, ביטול הסכמים או ירידה מוכחת בהכנסות העסק.
- הפסד משרה או ירידה בשכר.
- הוצאות רפואיות או טיפול נפשי עקב הפרסום.
- הוכחת הנזק: כדי לזכות בפיצוי עבור נזק ממשי, יש להציג ראיות (מסמכים, דוחות כספיים, חוות דעת מומחים, עדים) המוכיחות הן את עצם הנזק והן את הקשר הישיר שלו לפרסום לשון הרע.
בתביעות לשון הרע, הדרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק (80,000 ש"ח או 160,000 ש"ח) היא בסיסית ברוב תביעות לשון הרע שנועדה להבטיח מסלול פיצוי חלופי בסיסי שפחות קשה להוכיח. במקביל, אם קיים נזק כספי גבוה יותר, יש להוסיף דרישה לפיצוי על הנזק הממשי וכן להצמיד לו ראיות מתאימות.
כמה ניתן לתבוע על לשון הרע ללא הוכחת נזק
כמה ניתן לתבוע בתביעה זו והאם זה מספיק? במסלול של תביעה ללא הוכחת נזק אפשר לתבוע פיצוי של 70,000 ש״ח ואף לתבוע סכום כפול (כ-140,000 ש״ח) כשאפשר להוכיח שהפגיעה נעשתה בזדון ובמטרה ברורה לפגוע. תביעות לשון הרע ללא הוכחת נזק הן מלאכת מחשבת של ממש הדורשת מיומנות ומקצועיות.
קשה מאוד להוכיח את עצם התרחשות הנזק ולהעריך במדויק את ההפסדים שנגרמו לנפגע ולהסביר לבתי המשפט את גובה הפיצוי שיש להעניק, את המוניטין שנפגע ואת היקף הפגיעה. בדיוק לשם כך אנחנו נרצה לעבוד עם עורך דין לשון הרע שמתמחה בתחום ועוסק בו שנים רבות שידע לבחון בצורה נכונה את הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים ויתן מענה מקיף ומלא לכל השאלות ולתהליך.
מתי נרצה להגיש תביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק?
מדי שנה אנו פוגשים אלפי ישראלים ששמם הטוב נפגע והם בוחרים להגיש תביעת לשון הרע. קיימות מספר סיבות מרכזיות בגינן יבחרו ללכת במסלול של פיצויים ללא הוכחת נזק:
- הסיבה הראשונה היא הקשה להוכיח שנגרם נזק מאחר ולא פעם שימוש בלשון הרע ובהוצאת דיבה יכול לפגוע במוניטין של אותו חברה ו/או אדם אך לא ניתן להעריך במדויק באופן ממשי את הפגיעה שנעשתה מבחינת הפסדים כספיים.
- הסיבה השנייה היא הקושי להוכיח את הקשר שבין האמירה לבין הנזק שנגרם. במקרה כזה אפשר להתמודד עם הקושי באמצעות הגשת תביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק. תביעה זו דורשת מקצועיות, מיומנות והבנה נרחבת בתחום של עורך דין לשון הרע עם ניסיון וותק בתחום.
תביעות לשון הרע בגין נזק בלתי ממוני
מה זה נזק בלתי ממוני? מדובר בנזק כללי שבית המשפט מעריך על דרך אומדנה והערכה כללית או גלובלית של סכום הפיצוי. בתביעה לנזק לא ממוני בגין פגיעה בשם הטוב, התובע לא מוגבל בסכום ויכול לתובע כל סכום שאותו הוא מעריך כנזק שנגרם מעצם הפגיעה בשם הטוב, הכאב והסבל שנגרמו לו בגין קמפיין ההכפשות הממושך, עגמת הנפש, מידת הפגיעה בשמו הטוב וההשפעה על חייו.
כיצד מוכיחים נזיקין?
בתיקים של דיני נזיקין אנו נצטרך להוכיח את הנזק שנגרם לנו מבחינה כלכלית ואף להשיג ראיות התומכות בגרסתנו. מדובר בהליך יקר אך משתלם מאחר ובמצבים רבים אין בעיה להוכיח.
לדוגמא מצבים בו אדם נפגע כתוצאה מתאונת דרכים, ערך בית שירד מרעידת אדמה וכן הלאה. יחד עם זאת ישנם נזקים שקשה להעריך במדויק, במיוחד כאשר מדובר ב״פגיעה בשם הטוב״ ובמוניטין של אדם. במקרים אלו קשה להוכיח את הנזק הכלכלי ולכן במקרים כאלו המחוקק העניק את האפשרות להגיש תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק.
עורך דין לשון הרע בתל אביב – משרד עו"ד אביתר כהן
אם חיפשתם עורך דין הוצאת דיבה הגעתם למקום הנכון. עורך דין אביתר כהן ותיק בתחום ובעל ניסיון רב בייצוג לקוחות מגוונים (אנשי עסקים, לקוחות פרטיים, בעלי מקצועות חופשיים, רואי חשבון, סוכני ביטוח, רופאים, עורכי דין, מתווכים, חברות מסחריות, עיתונאים, גופי תקשורת וכו') בבתי המשפט בכל רחבי הארץ בתיקים מסחרים ואזרחיים, בדגש על תיקי לשון הרע וידוע כמשרד מוביל בתחום.
המשרד נלחם עבור לקוחותיו בכל שלבי ההליך כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר עבורם מבחינה משפטית וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה לשמם הטוב, המשרד מלווה את לקוחותיו בכל שלבי ההליך עד למתן פסקי דין, לרבות בהליכי גישור, בהליכי ביניים וסעדים זמניים ובערכאת ערעור.
שאלות ותשובות בנושא תביעות לשון הרע ללא הוכחת נזק
מתי כדאי להוכיח נזק בתביעת לשון הרע?
כאשר נגרמה פגיעה ברורה בפרנסה, בנפש או במעמד, והנזק מגובה במסמכים, עדויות או חוות דעת מקצועיות.
מהו הקושי העיקרי בהוכחת נזק?
הקושי טמון בהוכחת הקשר הסיבתי בין הפרסום לנזק ובכימות מדויק של הנזק שנגרם.
האם ניתן להגיש תביעה בגין פגיעה במוניטין ללא ראיות?
ללא הוכחת נזק, בתי המשפט עשויים להתבסס על עצם הפגיעה בשם הטוב ולהעניק פיצוי בהתאם לחומרת הפגיעה.
איך ניתן להתמודד עם תביעת לשון הרע מצד הנתבע?
נתבע יכול לטעון כי לא קיים קשר סיבתי בין הפרסום לנזק או להראות כי הפרסום מוגן תחת אחת מההגנות שמעניק החוק, כגון הגנת אמת בפרסום או תום ל
