חדירה לפרטיות

יחסי עבודה בין צדדים מטבעם אינם שוויוניים, ברוב המקרים מאזן הכוחות נוטה לטובת המעסיק, שבכוחו לשנות את תנאי התשלום, את שעות העבודה, לפטר את העובד או להציבו במקום עבודה אחר והכל בהתאם לשיקול דעתו.
דוגמה נוספת לכוח הרב שיש למעסיק על פני העובד, הוא בהספקת אמצעי העבודה ובכלל זה: טלפון נייד, רכב, מחשבים, אינטרנט, תיבות דוא"ל ומערכות פנימיות.
חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, קובע בסעיף 2(5) כי פגיעה בפרטיות היא :
"העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;"
זאת אומרת, למעסיק אין רשות להיכנס לתיבת הדואר האלקטרוני הפרטית של העובד, ללא הסכמתו וללא רשותו של העובד ובהתאם לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בעניין חדירה של מעסיק לתיבת דואר אלקטרוני של עובד נקבע, כי מדובר בחדירה לפרטיות של העובד במקרה שבו העובד לא נתן את הסכמתו לעיין ולעשות שימוש בתיבה- [עבודה ע"ע (ארצי) 90-08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים ואח'].
פועל יוצא מכך, גם כניסה של מעסיק להתכתבויות פרטיות של עובד לרבות באפליקציית המסרים "Messenger" של פייסבוק, מהווה חדירה לפרטיות ועשיית שימוש בהתכתבויות אישיות ופרטיות של עובד מבלי שהעובד נתן לכך את הסכמתו ואת רשותו מהווה חדירה חמורה לפרטיות שמקימה לעובד את הזכות לתבוע פיצוי כספי [עבודה סע"ש (תל אביב-יפו) 13778-01-18 אילן גבע נ' יגאל מזרחי].
אם כן, רצוי וצריך להסדיר את מערכת היחסים שבין עובד למעביד בטרם כניסת העובד למקום העבודה, להגדיר בדיוק מהי תיבת דואר אלקטרוני האישית של העובד ומהי תיבת הדואר האלקטרונית של מקום העבודה ולבצע הפרדה ביניהן.